|
|
 |
 |
אין תחליף לאמת
קנדידה היא פטריית שמר, גם פטרייה וגם שמר. ייצור עמיד ביותר. אנחנו במגע איתה כל הזמן, בכל מקום דרך האוויר ודרך האוכל. אם המערכת החיסונית שלנו הייתה תקינה אז לפטרייה עדיין לא הייתה משמעות מבחינתנו. היינו בולעים אותה, משמידים אותה, ומוציאים אותה יחד עם כל יתר הפסולת. אם על ריריות המעיים שלנו הייתה צמיחה תקינה של חיידקים חיוניים שמונעים את התרבותה, הכל היה בסדר, אבל הנתונים השתנו. לעיתים קרובות הפטרייה נכנסת ונשארת בלי התנגדות. החיידקים שהיו צריכים להילחם בה הושמדו ע"י אנטיביוטיקה, הוספת כלור למי השתייה, כימיקלים במזון ובשתייה, חומרים משמרים, חומרי טעם, צבע וריח, חומצות מאכל ועוד ולאט היא מתרבה.
בהתחלה עדיין אין סימפטומים ואפשר להגיע למסקנה המוטעית שהפטרייה בכלל לא מזיקה, אבל הסימפטומים מגיעים במוקדם או במאוחר. במצב קשה יותר היא מפתחת קורים ואז היא גם מסוגלת לחדור דרך דפנות המעי למערכת הלימפטית, לנדוד בגוף ולהתיישב באיברים השונים כמו: ריאות, אף, דרכי השתן, נרתיק, ציפורניים, אוזניים ועוד. הפגיעה בדפנות המעי מאפשרת כניסה של מזון לא מעוכל למערכת הלימפה (תסמונת המעי הדולף) וגורמת לתגובה אלרגית למזונות רבים. עכשיו רק צריך מספיק סוכר ופחמימות והגוף הופך לבית הארחה לפולש לא מוזמן ולא רצוי שמתפשט, כובש ומרעיל בשקט את הגוף מבפנים. אם האדם בנוסף גם חי בסטרס, התנאים ממש אידיאלים עבור הפטרייה. יחד עם הסימפטומים מתחיל החיפוש אחרי הגורם, וכל עוד שלא חושבים על הפטרייה ומחפשים אותה ספציפית היא נשארת ללא זיהוי. בבדיקות דם ומעיים שגרתיות לא ניתן לגלות את הזיהום הפטרייתי.
קנדידה = זיהום פטרייתי
כיום מוכרים מאות סוגים של פטריית הקנדידה, מתוכם מעל 20 סוגים הם פתוגניים - כלומר, מעוררי מחלות בבני אדם. מחקרים בתחום גילו כי סוגים פתוגניים אלה מייצרים מעל 100 סוגי רעלנים. כל אחד מרעלנים אלה עלול לפגוע במערכת שונה בגוף, ולדוגמה: חומצה טרטרית, המופרשת ע"י הקנדידה יכולה לגרום לכאבי שרירים ולהופעה של מחלת הפיברומיאלגיה. הנזק שגורמת הקנדידה
הקנדידה משבשת טווח רחב מאוד של תפקודים פיסיים ונפשיים. כיוון שהסימפטומים שמגלה הסובל מקנדידה דומים לאלה של מחלות ידועות אחרות, קיימת סכנה של אבחון מוטעה, וכתוצאה מכך - טיפול בלתי הולם. לפיכך, קיימת חשיבות מכרעת לאבחון הראשוני של הקנדידה - כתנאי להמשך טיפול מוצלח.
טיפול סימפטומטי ללא אבחון נכון וללא התייחסות למצב האינדיווידואלי של המטופל - עלול להיכשל ולגרום לנזק בריאותי, להוצאה כספית מיותרת של המטופל ולאובדן האמון והביטחון של המטופל במטפל.
למה דווקא עכשיו?
המלחמה על ההישרדות היא חלק מהחיים. למרות שהצרכים הבסיסיים והאמיתיים של האנושות הם מעטים, גם המעט לא תמיד היה. לפני 50 שנה, תחושת השובע לא הייתה מובנת מאליה. חוסר האמצעים לרכוש אוכל או מחסור במזון היו הנורמה. להאכיל משפחה יום יום זו הייתה משימה קשה. מחלות כמו סכרת, שומנים בדם, לחץ דם גבוה, השמנת יתר, בעיות לב, סרטן, אוטיזם, אלרגיות, מחלות אוטואימוניות, היפראקטיביות וכו' היו נדירות. האנשים אכלו מעט וזזו הרבה. למי הייתה בכלל מכונית? זיהום פטרייתי כמעט ולא היה מוכר.
היום חמישים שנה מאוחר יותר סובלים כמיליארד אנשים מאוכלוסיית העולם מזיהום פטרייתי ברגליים, בנרתיק, בעור, על הלשון ובאיברים פנימיים. מה קרה? שני דברים משמעותיים השתנו: המזון והתרופות. בזכות התעשייה המתפתחת נעלם המחסור והשפע הגיע. עם השפע הגיע גם מזון לא הכרחי ומזיק לבריאות, מזון מיותר לגמרי. האוכל הפשוט והבריא, פינה את מקומו למזון מעובד ותעשייתי. טעם וריח טיבעיים הוחלפו בחומרי טעם וריח כימיים. גידולים טיבעיים הוחלפו בהנדסה גנטית. מעט נהיה הרבה מדיי ועם התזונה הלקויה הגיעו גם מחלות חדשות שכולן משקפות את הטעות הטרגית שנעשתה פה. הזיהומים הכימיים לא מזיקים רק לסביבה הטיבעית (אוויר, אדמה, מים, יערות) אלא גם לנו - לסביבה הטיבעית הפנימית שלנו. נוסף לזה הוצפנו בתרופות חדשות, חיסונים, אנטיביוטיקה, הורמונים, סטרואידים, משככי כאבים ועוד. תרופות שמתערבות באיזון הפנימי שלנו בצורה שאת ההשלכות האמיתיות שלה עדיין אף אחד לא באמת יודע ולא יכול לשער. והתוצאה - מערכת חיסון מוחלשת ומבולבלת עד כדי כך שהיא מתחילה לזהות את האויב בתור חבר ולהיפך כמו במחלות אוטואימוניות שבהן הגוף תוקף את עצמו. האם זה מפליא? שהזיהום הפטרייתי לפי הסטטיסטיקות החדשות עולה ועולה? האם זה מפליא שהמדענים מתחילים לדבר על תופעה מדאיגה שדורשת חקירה רצינית ומעמיקה?
מערכת החיסון שכל כך פגועה כבר לא מסוגלת לעצור זיהום פטרייתי. גם האנטיביוטיקה הכי טובה לא יכולה לעשות את העבודה עבורנו. אנטיביוטיקה היא לא תחליף למערכת חיסונית בריאה ותקינה. זיהום פטרייתי הוא התוצאה הישירה של אורח חיים לקוי ולא טיבעי לנו, וברוך השם התחלנו להתעורר ולבחור בחיים.
דרכי הידבקות בקנדידה
גברים - קנדידה באיבר המין: בלאניטיס זוהי דלקת באיבר המין של הגברים הנגרמת ע"י הפטרייה ומתבטאת באודם, נפיחות, פצעים, כאבים, גרד וסדקים. הקנדידה עלולה לדגור חיצונית גם ללא סימפטומים, ואז הגבר הוא נשא של הפטרייה והוא עלול להדביק את האישה בזמן קיום יחסי מין.
נשים - קנדידה באיבר המין: הקנדידה פטריה בנרתיק ובעת קיום יחסי מין הגבר יידבק במחלה. נשים יכולות להידבק בפטרייה בבריכה, בג'קוזי, בישיבה על אסלת שירותים לא נקייה, כתוצאה מתנאים היגייניים ירודים ובעת קיום יחסי מין, כאמור. רצוי ללבוש לבנים מכותנה הניתנים להרתחה בכביסה.
קנדידה בחלל הפה: קיים חשש להידבקות באמצעות נשיקה או באמצעות מין אוראלי (חשד לקנדידה בחלל הפה יכול לעלות בעקבות מראה של שכבה לבנה על הריריות בפה). במקרה כזה, אין להשתמש בכלי סכו"ם משותפים או בכוס משותפת. מיד עם תום הטיפול יש להחליף את מברשת השיניים ולהשתמש בחדשה.
פטריות בציפורניים ובכפות הרגליים: מידבק מאוד. אין להשתמש בנעליים, גרביים ומגבות משותפים. רצוי להשתמש בגרבי כותנה הניתנות להרתחה בכביסה.
פטריית קנדידה - חשוב לדעת:
פטריית קנדידה חיצונית או פנימית
כאשר הפטריה היא פנימית - כלומר, נמצאת בפלורת המעיים - היא אינה מידבקת.
כאשר הפטרייה "גלשה" לאזור חיצוני, היא בהחלט מידבקת.
