פורסם באתר של המכללה האקדמית גליל מערבי, מאת דניאלה שפי.
דניאלה שפי מרפאה טבעית ומרצה בתחום פרחי באך במכללה נקראת בחוגי המרפאים "האמא של הקנדידה". שפי התמחתה כחלוצה בתחום זה בארץ, טיפלה בחולים רבים שסבלו מהזיהום פטרייתי, צברה נסיון רב בזיהוי וטיפול בקנדידה והעבירה יום עיון בנושא: "הגישה ההוליסטית והטיפול המעשי בקנדידה" במכללה, שעיקרי דבריו מובאים בכתבה זו.
קנדידה היא פטריית שמר, שעקב זיהום סביבתי והשפעות שונות של "החיים המודרניים", יכולה להופיע אצל חלק גדול מהאוכלוסייה בפלורת המעיים, שכבת חיידקי מעיים חיוביים המגינים מפני חיידקים ונגיפים זיהומיים, הנמצאים במערכת העיכול. הקנדידה מייצרת סוגים רבים של רעלים, הגורמים לבעיות מעיים שונות. לעיתים הקנדידה מתפשטת אל מחוץ למעיים. היא חודרת את דפנות המעי, נכנסת למערכת הלימפה, נודדת בגוף ומתיישבת באיברים שונים כגון ריאות, אוזניים, אף, נרתיק האישה, ציפורניים ועוד. במקרים מסוימים עלולה הקנדידה לפלוש אף למערכת הדם, הפגיעה בדפנות המעי שגורמת לכניסה של מזון מעוכל חלקית למערכת הלימפה, מחוללת אלרגיות שונות ובעיות אוטו אימוניות של מערכת החיסון.
מאחורי מגוון רחב של סימפטומים לא מאובחנים מסתתרת פטריית הקנדידה, למשל, חולשה, עייפות כרונית וחוסר אנרגיה, בעיות פוריות וקושי להרות, דלקות חוזרות בדרכי השתן ובנרתיק וקושי לרדת במשקל. אבחון הקנדידה מהווה בסיס לטיפול נכון ומוצלח. לא תמיד קל לאבחן קנדידה ואם לא מתמקדים בחיפוש אחריה לא ניתן לגלותה. למגוון רחב של מחלות, סימפטומים דומים לאלו של הקנדידה ולכן קיימת סכנה של אבחון וטיפול מוטעים. במקרים רבים אחרים בדיקות הדם והמעיים השגרתיות ואף בדיקות פולשניות כמו גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה אינן מצביעות על ממצאי זיהום פטרייתי. מקור הבעיה נשאר בלתי מאובחן ובלתי מטופל.
הדרך הבטוחה ביותר לגילוי קנדידה היא בדיקה מעבדתית מכוונת, המוכיחה או שוללת חד משמעית את הימצאותה של פטרייה פעילה. השלב השני הוא טיפול הוליסטי אצל מרפא טבעי מתמחה בקנדידה, המתייחס למכלול הסימפטומים ומשלבם לטיפול שלם אחד. הגורמים המערערים את איזון פלורת המעיים הם ראשית, תרופות אנטיביוטיות, סטרואידים, הורמונים וכדומה, שנית, תזונה לקויה, המתבטאת בצריכה מוגזמת של סוכרים, פחמימות, מזון מעובד, חומרים משמרים, צבעי מאכל ועוד וכמובן אופי החיים המודרניים, הזיהום הסביבתי, המתח, צריכת האלכוהול, הסיגריות והסמים. כל הגורמים חוברים יחד להחליש את מערכת החיסון ולאפשר את מתקפת הפטרייה, ההופכת למגיפה הנסתרת של שנות האלפיים. קיימים מעל מאה סוגים שונים של קנדידה, מתוכם כעשרים סוגים פטוגניים, כלומר מעוררי מחלות אצל בני אדם. לכל אדם סיבולת משלו, כלומר גוף האדם יכול להתמודד עם רמה מסוימת של זיהום פטרייתי, בהתאם לחוזק המערכת החיסונית.
רמת קנדידה נמוכה יכולה להשפיע מאוד על אדם בעל מערכת חיסונית חלשה ולעומת זאת לא לבוא לידי ביטוי אצל אדם בעל מערכת חיסונית חזקה. כאשר הפטרייה פנימית ונמצאת רק בפלורת המעיים היא אינה מדבקת. כאשר היא גולשת החוצה לאיבר המין, חלל הפה והציפורניים בכפות הרגליים, היא הופכת גורם מדבק מאוד. הטיפול בקנדידה כולל דיאטה אנטיפטרייתית (ללא קמח לבן וסוכרים), שיקום פלורת המעיים ונטילת תרופות אנטיפטרייתיות. רוב המטופלים אינם חוזרים לאורח חייהם הקודם, כאשר חוזרת אליהם תחושת החיות והאנרגיה, שאבדה להם זמן רב.
טיפול סימפטומטי ללא אבחון יסודי והתייחסות למצב האינדיווידואלי, עלול להיכשל, לגרום נזק בריאותי, הוצאה כספית מיותרת ואיבוד אמון בין מטפל ומטופל. כל ניסיון "להרעיב" את הפטרייה על ידי דיאטה אנטיפטרייתית בלבד, עלול ל החריף את המצב ולהפוך את הפטרייה לתוקפנית יותר. לכן לא מומלץ לטפל בקנדידה באופן עצמאי, אלא לפנות לרופא מומחה ולחזור על הבדיקה, לאחר שלושה חודשי טיפול, כדי לוודא את הצלחתו.
